מי היה וולינסקי? איש רוח ואינטלקטואל יוצא דופן בכל המובנים. בגיל חמישים לערך התאהב בבלט הקלאסי, למד את יסודותיו אצל הרקדן הדגול ניקלאי לגאט והיה למבקר המחול המוביל ברוסיה. הוא הקים בסנט פטרבורג אקדמיה למחול שבה לימדו טובי המורים בזמנו (כגון ווגאנובה) וכמה מגדולי הרקדנים התחנכו בה.
גדולתו של וולינסקי בכך שהכיר ביסודות הבלט הקלאסי כמערכת סימנים מורכבת ועשירה, הנוגעת לכל תחומי הדעת והרגש האנושיים. הוא היה הראשון שגייס את מומחיותו בחקר הספרות, הבלשנות, הפילוסופיה ותולדות האמנות לצורך דיון מעמיק ברזי הבלט: בפלייה, טנדו, פירואט, אן-דהור, אלבאציה, קופה וכיו"ב.
"הבלט ככל אמנות גדולה" – כך אמר – "מוביל אותנו, דרך פרשנות מורחבת של הנושא, אל האוקיינוס האין־סופי של ההוויה."
הנה למשל דבריו על האלבאציה:
"מהפך תמיד מחייב גבהים, תמיד יש לעלות על פסגת התבור על מנת להפציע. אי אפשר לחולל מהפך על כוס תה. יותר קל לחולל מהפך על כוסית יין, המרוממת את האדם אל פסגות רוחו. כשרקדן אינו מחולל מהפך במעופו, אין זה סימן טוב לאלבאציה שלו. הדבר מעיד על כך שבפנימיותו הוא לא המריא לשום מקום, שאין הוא מתעלה לשיאים, שריקודו חסר להט אמנותי, כי המחול הקלאסי הוא כולו התעלות ואוויר פסגות צח, הוא זירתה הטבעית של ההזדככות האנושית."